#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שעז.
למסקנא משום מה חייב 1) כוחלת 2) גודלת
3) פוקסת 4) חולב 5)
מחבץ 6) מגבן 7) מכבד ומרבץ
לר""א 8) רודה חלות דבש לר""א?<br>"	"1) צובע.<br>2) בונה.<br>3) בונה.<br>4) מפרק. לרש""י
ותוס' משום דש. והביא רש""י שיש מי שפירש משום קוצר והקשה רש""י על דבריו <sup>קסא</sup>.<br>5) בורר.<br>6) בונה.<br>7) לרש""י משום
בונה. לתוס' (ד""ה המכבד) דהוה פסיק רישיה שישווה גומות <sup>קסב</sup>.<br>8) קוצר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסא.  והתוס'  (עג,ב ד""ה מפרק)  כתבו שלר""ת חייב משום ממחק.
<br>קסב.  והרשב""א כתב משום
בונה א""נ משום מכה בפטיש.</span>"	שבת צה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שעח.
מדוע אמרה הברייתא דלר""א הרודה חלות דבש ביום טוב
לוקה?<br>"	"כתבו התוס' (ד""ה והרודה) שכל המלאכות מותרות מהתורה לצורך אוכל נפש
ולר""א דאית ליה הואיל מותר אפילו לצורך חול הואיל ואי מקלעי ליה אורחים, ואת הברייתא יש להעמיד ברודה סמוך
לחשכה דלא חזי תו לאורחין אי נמי בדבש שהדביש או אסור בהנאה דלא חזי לאכילה <sup>קסג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסג.  והרשב""א כתב
שקצירה אסורה ביו""ט מדאורייתא ואפילו לצורך אוכל נפש שרק מלישה ואילך מותר. עוד כתב הרשב""א דאף לדברי התוס' דשרי מחובר לצורך אוכל נפש הכא איירי ברודה לצורך
חול ואליבא דמ""ד בפסחים דלר""א לית ליה הואיל א""נ מה שמבואר בברייתא דלוקה לא קאי ארודה אלא
אמכבד והמרבץ.</span>"	שבת תוס' צה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שעט. למדנו במשנה שר""ש פוטר בתולש מעציץ נקוב ושאינו נקוב. ורמינהו ר""ש אומר אין
בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשיר זרעים בלבד. מה קשה? "	"כתבו התוס' (ד""ה ורמינהו) שלר""ת הכי פריך שמהמשנה משמע דנקוב הוי
כתלוש אף לקולא לענין שבת כ""ש לחומרא דהוי כתלוש לענין הכשר זרעים ובברייתא מבואר דהוי כמחובר לענין הכשר
זרעים שאינו מכשיר.<br>ור""י פי' דהכי פריך דכיון דגבי הכשר זרעים חשוב לר""ש נקוב כמחובר אע""ג
דהוי להקל שאינו מקבל הכשר ש""מ מדאורייתא חשיב כמחובר וא""כ הא דקתני ברישא דברייתא אין בין נקוב
לשאינו נקוב ע""כ לעשות שניהם כמחוברים ובמשנה החשיבם כתלושים.<br>ועוד פי' ר""י שהביאור בברייתא אין בין נקוב לשאינו נקוב היינו לענין מעשר ופאה
וכלאים שדין שניהם כתלוש, דכיון שכתוב בהם שדה או שדך משמע שכל שאינו שדה ממש דינו כתלוש, חוץ מלענין הכשר זרעים
והדומה לו כגון שבת שאינם תלויים בדבר החשוב שדה אלא בדין תלוש ומחובר, ובמשנה השווה נקוב לאינו נקוב ובברייתא
חילק ביניהם <sup>קסד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קסד.  והרשב""א
כתב די""מ דדינא דמתניתין לא קשיא ליה, אלא לישנא דמתניתין קא קשיא לה. מדקתני במתני' ר""ש
פוטר בזה ובזה, משמע להו דר""ש עושה נקוב כאינו נקוב לכל דבר ואילו בברייתא קתני מיהא דלענין הכשר זרעים
לא הוי נקוב כשאינו נקוב.</span>"	שבת תוס' צה.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שפ.
מה הם דיניו של כלי חרס שניקב 1) ככונס משקה 2) כשורש קטן
3) כמוציא זיתים 4) כמוציא רימונים? "	"1) בטל מתורת כלי לענין מי חטאת וכתבו התוס'
(ד""ה טהור מלקדש) דכ""ש דטהור מלקבל טומאה אם היה
מיוחד למשקין. ועדיין כלי הוא לענין הכשר זרעים הזרועים בתוכו דכתלושין נינהו.<br>2) טהור מלהכשיר זרעים
ועדיין כלי הוא לקבל בו זיתים. לדעת רש""י נחלקו רבי יוסי בר' אבין ור' יוסי בר זבדא מה שיעור הנקב
לענין הכשר זרעים חד אמר כמוציא רימון וחד אמר כשורש קטן. לדעת התוס' (ד""ה פליגי) נחלקו לענין מוקף צמיד פתיל אבל הכשר זרעים
בניקב כשורש קטן כמבואר במשנה בעוקצין.<br>3) טהור מלקבל עוד
טומאה משום תורת סתם כלי חרס ואם היתה עליו טומאה נטהר ממנה. לרבא אם יחדו שוב לרימונים מקבל טומאה מכאן
ולהבא וכן אם היה מיוחד לרימונים לא נטהר. וכתבו התוס' (ד""ה שיעורו)
דלר' אליעזר לא מהני ביה יחוד לרימונים ולא כרבא.<br>4) טהור משום כלי.
לרש""י אם יצניעו לגיסטרא יטמא בתורת גיסטרא. לתוס' (ד""ה ניקב)
אינו ראוי לגיסטרא ואפילו יחדו בטלה דעתו אצל כל אדם."	שבת צה: - צו. ותוס'		
